|
עבודה סמינריונית |
|||
|
|
|
|
|
|
|
מדריך לכתיבת עבודה סמינריונית מאת ד"ר אייזיק לובלסקי- כל
הזכויות שמורות (C) מדריך זה הועלה לאתר הקורס "חירויות
הפרט" של האו"פ באדיבותו של ד"ר אייזיק לובלסקי, ממנחי
הקורס. |
חשוב לציין כי
כל המידע והכתוב באתר זה, למעט קבצים שצורפו מתוך אתר הקורס של האוניברסיטה
הפתוחה, או לפרטים והבהרות
ניתן ליצור קשר בדואר
האלקטרוני |
|
|
|
|||
|
|
|||
|
|
|||
|
|
|||
|
שלב א': בחירת נושא העבודה בחירת נושא העבודה הסמינריונית היא אתגר בפני עצמו.
תהליך בחירת הנושא אינו פשוט, במיוחד עבור מי שעדיין לא התנסה בו. עם זאת, לאחר
שבחרתם נושא ואתם שלמים עמו, ניתן בהחלט לומר שחלק גדול מהעבודה כבר מאחוריכם,
אפילו אם עדיין לא כתבתם מילה אחת... איך בוחרים נושא? כדאי שתשכחו מהמלצות של חברים, מגחמות רגעיות הנובעות
מתחושה כי נושא זה או אחר קל יותר מאחרים וכו'. הנושא חייב לעניין אתכם באופן
אישי, לפחות במידה מסוימת. כמובן שאי-אפשר לדרוש מעצמכם רמת הזדהות טוטאלית עם
נושא מסוים, אך עדיין, ללא עניין אישי שלכם בנושא, העבודה תהפוך להיות מטלה
מעצבנת, משעממת ובלתי-נגמרת. המסקנה: הנושא חייב לעניין אתכם אישית. זה
הדבר החשוב ביותר. יש לכם משהו אישי לומר עליו. הוא מעורר אצלכם הזדהות. הוא
גורם להעלאת שאלות ממרכז הסקרנות במוח שלכם (יש כזה מקום?). חשוב לכם למצוא
תשובות לשאלות אלה. גם אם תחומי העניין שלכם רחוקים מאד מהנושאים
הרלבנטיים לסמינר, עדיין אפשר לנסות ולקשר בינם לבין נושאי הלימוד. נסו לרשום
לעצמכם מהם הנושאים שבאמת מעניינים אתכם, אלה שבגללם החלטתם לשלם כסף טוב וללמוד
באוניברסיטה. האם יש קשר, ולו דחוק, בין אחד מנושאים אלה לבין נושאי הסמינר? אם
כן – בינגו... אם לא – צריך להמשיך ולחשוב... הצעד הבא – ניסוח שאלות מחקר: שאלות מחקר הם אבני הבניין הבסיסיות של העבודה
הסמינריונית. הם יקבעו את אופיים של הפרקים השונים ואת אופי העבודה בכלל. ניסוח השאלות מחייב ריכוז וחשיבה מסודרת. נסו להגדיר
לעצמכם מה הבעייתיות הקיימת בנושא שבחרתם? כיצד היו הדברים נראים אילולא התרחשו
כפי שהתרחשו? איזה קונפליקטים באים לידי ביטוי במסגרת נושא העבודה? מהן הדמויות
המרכזיות בסיפור שתספרו? איזה רעיונות מרכזיים בולטים בו? רצוי לנסח שאלת מחקר אחת גדולה שתהיה הכותרת
של העבודה. בנוסף, צריך לנסח מספר שאלות "קטנות" יותר, שישמשו
אתכם ככותרות לפרקי העבודה. לדוגמה, אם בעבודתכם יהיו שלושה פרקים, נסחו שלוש
שאלות-מחקר קטנות עבור כל אחד מהם. טיפ: שאלות המחקר צריכות להיות מנוסחות באופן כזה שאם
יקרא אותן מישהו אחר, שאין לו כל הבנה בנושא אותו בחרתם, משהו בכל זאת יתחוור
לו. כלומר, לא "ירייה באפילה"
ליודעי ח"ן (ח"ן = חכמת הנסתר...אם מישהו לא יודע) אלא ניסוחים קולעים
וברורים, כאלה שרק מקריאתם ניתן כבר לנחש תשובה אפשרית להן. זהו, החלטתם על הנושא בו תעסקו בעבודה הסמינריונית
וניסחתם שאלות מחקר. שלב א', החשוב מאין כמוהו, הסתיים. שלב ב': איתור חומרי הקריאה לאחר שבחרתם נושא, ניתן להמשיך לשלב הבא – מציאת
החומרים בהם תיעזרו בעבודה. נכון שזה נשמע פשוט, אך לא תמיד זה באמת כך, מהסיבה
הפשוטה שכרגע אינכם יודעים בדיוק מהם החומרים הקיימים בספרייה ומהם הקישורים
השונים שתוכלו לעשות בהמשך הדרך. מהי הדרך הרצויה לאיתור חומרים? לכו על המובן והברור. אם הנושא שלכם מערב אדם מרכזי,
בררו בספרייה מהם הספרים שנכתבו אודות אותו אדם או בידיו. אם אתם עוסקים בתופעה
תרבותית, תנועה מסוימת, או אירוע היסטורי – כנ"ל. אם הנושא שלכן אינו
איזוטרי מדי, סביר להניח כי תוכלו כך לאתר בקלות כ- 10 מקורות (מכסה מינימאלית
מתבקשת לעבודה). העבודה צריכה להכיל אזכורים למקורות ראשוניים
ומשניים. אי אפשר להתבסס רק
על מקורות משניים. אפשר להתבסס על מקורות משניים, אך הדבר אינו רצוי לסטודנטים,
האמורים להראות כי התוודעו לספרות ביקורתית משנית. לכן, כדאי לשמור על יחס
שוויוני בין שני סוגי המקורות. בהנחה כי אתם קובעים לכם כיעד איתורם של 10 מקורות,
כדאי ש- 5 יהיו ראשוניים ו- 5 משניים. תהליך החיפוש: נדרשת שליטה בקטלוג הממוחשב של הספרייה. אם עדיין לא
התנסיתם בו, זה הזמן!!! בקטלוג ניתן לחפש מקורות ע"פ קטגוריות שונות: שם
מחבר, שם כותר, נושא, מילת מפתח ועוד. חפשו בקטגוריות שונות ותופתעו. לדוגמה, אם
סטודנטית כותבת עבודה על הבלשן מקס מילר, כדאי לה להקיש את שמו (באנגלית, יה?)
בכל קטגוריות החיפוש השונות. התוצאות המתקבלות מפתיעות בד"כ ויובילו אתכם
למקורות שלא חלמתם עליהם מלכתחילה. בנוסף, קיימים בספרייה ספרים שעדיין לא מוחשבו.
תמיד כדאי לחפש גם בכרטיסיות הידניות ואולי לזכות בבינגו. ועוד משהו: כשהולכים בין המדפים ומדפדפים בספרים
תמיד מגלים משהו שלא ידעתם על קיומו. מומלץ לעשות זאת!!! מה לעשות, אבל הספריות בארץ אינן מגיעות לרמתן של
ספריות מובילות בחו"ל. סטודנטים הלומדים באחת מאוניברסיטאות העלית במערב, נהנים
מנגישות כמעט לכל מקור מחקר הקיים בעולם. עדיין, אל ייאוש... גם בספריות השונות
בישראל יש אוצרות, למרות שלפעמים צריך קצת להתאמץ כדי לאתרם. בדיוק עבור עניין
זה הומצאה ההשאלה הבין-ספרייתית, שבלית-ברירה יש לנצלה לעתים תכופות. חבל
שזה עולה כסף, אך לפעמים העניין שווה. תמיד אפשר לקפוץ ליום עבודה בספרייה
"זרה" באוניברסיטה אחרת, בהנחה שהנסיעה לשם זולה יותר מההשאלה
הבין-ספרייתית, או במידה ולא ניתן להשאי המטרה – השגת הספרים הנדרשים לכם לכתיבת העבודה, או צילומים
של הפרקים הרלבנטיים מתוכם. נסו להחזיק בספרים בביתכם. אם הדבר בלתי אפשרי,
צלמו. בנוסף, חיוני להתנסות בחיפוש במאגרי מידע
אלקטרוניים: הדרך הקלה
והנוחה לאיתור מאמרים. שליטה בחיפוש במאגרים השונים תובעת כמה דקות של התנסות,
אך הפירות שווים את המאמץ. עם קצת מזל, בתוך שעה-שעתיים של חיפוש תוכלו להוריד
ישירות למחשב שלכם מאמרים שלמים, ללא פסיעה אחת מיותרת לכיוון הספרייה. מומלץ
לבעלי תושייה בחיפוש ממוחשב, וכתוספת לביקור בספרייה! זהו. השגתם את המקורות הראשוניים והמשניים לעבודה
הסמינריונית. שלב ב' הסתיים!!! שלב ג: קריאת החומרים מתחילים בשלב זה יש בידיכם רשימה מסודרת ש כיצד ניגשים לקריאת החומרים? ישנן צורות עבודה שונות בהקשר לקריאת החומרים. הדבר
תלוי גם במידת הקשר הישיר בין המקור אותו אתם קוראים לבין הנושא שלכם (יתכן למשל
מקור ראשוני שהנגיעה שלו לנושא שלכם היא עקיפה בלבד) וגם במידת ההעמקה הרצויה
(חלק מהספרים שבידיכם מכילים מידע פריפריאלי מעניין, אך אולי לא חיוני עבורכם).
במידה רבה – זו בחירה שלכם. עם זאת, עליכם לזכור כי כדי "לשחות" ממש
בסביבה ההיסטורית הרלבנטית לנושא שלכם עליכם להשקיע בקריאה נרחבת. ככל שתקראו
יותר – כך תהיה הבקיאות שתגלו בנושא העבודה מעמיקה יותר. כך או כך, מומלץ לגשת קודם כ לאחר מכן יש לפתוח את הספר בעמודים אותם ציין
האינדקס, לחפש היכן מוזכר המידע שחיפשתם ולקראו. במקביל, יש לפתוח קובץ
"וורד" עבור המקור אותו אתם קוראים (לציין את כל הפרטים הביבליוגרפים
של המקור – שם מחבר, שם הספר, מקום הוצאה, שם ההוצאה ושנת ההוצאה). במקבי לאחר שסיימתם לעבור על הפריטים אותם הוצאתם מהאינדקס,
ניתן ורצוי לעבור על שאר הספר ולבדוק האם מופיע בו מידע נוסף לזה שעורך הספר טרח
לציין באינדקס. אפשר לבדוק זאת ע"י קריאת ראשי הפרקים ואיתור פרק או פרקים
רלבנטיים, או ע"י עלעול וקריאה מסודרים יותר. כאמור, האנרגיה שיש להשקיע
בתהליך זה יחסית למידת הרלבנטיות של המקור המסוים בו אתם מטפלים לנושא העבודה
שלכם. אם מדובר במסמך חשוב – יש לקרוא את כולו. אם מדובר בספר שפרק מסוים ממנו
רלבנטי – מספיק לקרוא את הפרק הזה וכו'.
התוצאה: לאחר שסיימתם את הקריאה במקור מסוים, יש לפניכם קובץ
"וורד" ובו מספר הערות, תובנות, או ציטוטים מתוך המקור, כשלצד כל הערה
כזו מופיע מס' העמוד (או העמודים) בו הופיעה. *** אותו תהליך יעבור גם על שאר המקורות שליקטתם. בסופו
של דבר (בהנחה שאתם משתמשים ב-10 מקורות לעבודתכם) יהיו לכם 10 קבצי
"וורד" ובכל אחד מהם מספר הערות מתוך המקורות. חלק מהקבצים יהיו
ארוכים יותר וחלקם קצרים יותר, בהתאם לרלבנטיות של המקורות השונים לנושא
עבודתכם. זהו, שלב ג' הסתיים!!! שלב ד': כתיבת העבודה זהו, אתם מוכנים. קדימה, לעבודה האמיתית ולסיום
הפרויקט. לפני הכתיבה: לפניכם מונחים לא מעט דפים: כל התמציות השונות של
המקורות לצד שאלות המחקר שלכם. קראו אותם כמה פעמים וחשבו על מה שכתוב בהם.
עכשיו אתם מוכנים... כתיבת העבודה מבוא: יש אנשים שיאמרו לכם לכתוב את המבוא בסוף. זה נכון
מבחינות רבות. עם זאת, כדאי לכתוב טיוטת מבוא בהתחלה, כדי "לסדר" את
הראש ואת ההגיגים. כשתסיימו את כתיבת העבודה, תמיד כדאי לחזור למבוא, לשפץ אותו
ולעדכן אותו לאור רעיונות שעלו במהלך הכתיבה. עדיין, טיוטת מבוא חיונית למען הסדר
הטוב של העבודה. כשאתם "נתקעים" באמצע הכתיבה, תמיד כדאי לחזור ולקרוא
את המבוא וכך להיזכר במה שרציתם לומר. המבוא (כ- 10% מהעבודה) יכלול רקע היסטורי קצר על
הנושא שלכם. לאחר מכן, הציגו את שאלות המחקר (למעשה – את ראשי הפרקים, נכון?).
אחר כך, ערכו דיון במקורות השונים בהם אתם משתמשים, כמובן במידה ויש לכם משהו
לומר עליהם. אם מקור ראשוני מסוים עשוי להיות בעייתי בהקשר לפרשנות זו או אחרת,
רצוי לציין זאת (לדוגמה, סטודנט הכותב עבודה על תיאוריות קולוניאליסטיות ומשתמש
במקורות ראשוניים מהמאה ה- 19, עשוי לציין כי אין לשפוט מוסרית את כותב המקור על
דעותיו, כיון שהוא מייצג תפיסה שרווחה בתקופתו וכו'). אם מקור משני מעורר שאלות,
ציינו מהן (לדוגמה, ניתן "להתווכח" עם היסטוריון זה או אחר על דעותיו,
למרות שספרו חשוב ואתם עושים בו שימוש). לאחר מכן, ניתן להסביר בקצרה מדוע טיפולכם בנושא
חשוב, או כיצד הוא עתיד להאיר את הנושא טוב יותר. תמיד, אבל תמיד, צריך לפתוח כל חלק מהעבודה (מבוא, כל
פרק וסיכום) עם פסקת פתיחה ולסיים עם פסקת סיום. זה כמובן טריוויאלי לחלוטין, אך
לפעמים שוכחים זאת מפאת הלחץ. לא לשכוח לכתוב בצורה מסודרת וליצור רצף כתיבה
מתמשך, בעל התחלה, אמצע וסוף. גוף העבודה: חלוקת העבודה לפרקים נתונה לחלוטין לשיקולכם. עם זאת,
מניסיון מצטבר נראה כי למוח האנושי קל יותר להסתדר עם מספר מצומצם של פרקים. לכן
רצוי להחליט מראש על מבנה של 3-4 פרקים, כל אחד בן כ- 4-6 עמודים. יותר פרקים =
פחות עמודים בכל פרק וזה קצת מצחיק. אין לי עצה טובה יותר מפשוט להמליץ על קפיצת-ראש לתוך
המים. פשוט תתחילו לכתוב. הדברים יסתדרו במהלך הכתיבה. למעשה, תהליך החשיבה
האמיתי מתרחש בעיקר במהלך הכתיבה. תתחילו לכתוב והעבודה תזרום מאליה. התנאי
לכך הוא הקדשת זמן מסודר לעבודה מרוכזת והגבלה עצמית על "חיפוף" מכל
סוג שהוא. אם תהיו רציניים ותקדישו זמן לישיבה אל מול המחשב, ללא הפרעות והסחות
דעת, ולאחר שקראתם את כל המקורות וחשבתם עליהם לעומק, הדברים פשוט ייצאו החוצה
ויופיעו לבסוף בצורה מסודרת על הצג. לכו על זה... סיכום: סיכום (גם הוא 10% מגוף העבודה) די דומה למבוא. במקום
שאלות יש לספק תשובות. בדיון בחומרים בהם השתמשתם יש לענות על
ה"בעיות" אותן ציינתם במבוא וכו'. ניתן לומר כי הסיכום הוא תמונת
ראי של המבוא. טיפ אחרון: בסיום כתיבת העבודה מאד רצוי
לבקש מקולגה לקרוא את מה שכתבתם ולתת לכם הערות. קשה להיות אובייקטיביים לגבי
משהו שכתבתם בעצמכם וקריאה של גורם לא מעורב בוודאי שלא יכולה להזיק. בהצלחה!!! אייזיק. |
|||